בהיסטריה, נשלחת הרגל שלי אל הברקס ולוחצת עליו, במלוא הכוח, עווית של אימה. למזלנו, הברקס לא בשליטתי. הוא בשליטת ליעד. גם ההגה, אותו הוא מסובב בקלילות, נגד כיוון הסבסוב של הטנדר הירוק, שמחליק על הבוץ ומהבוץ, בקרבה מעוררת יראה למדרון. אני מכריז שאני מפחד, שחשבתי שלספור חוגלות זו עבודה כמו משרדית ואני לא מבין איך מצאתי את עצמי כאן, על עברי פי פחת, ללא חוגלה אחת לרפואה. מאחור, הופך מיכה ירוק, נזכר בבחילה בהפלגות היסעורים. ליעד מחייך. שיחרב עליו טנדרו. רק שקודם יוביל אותנו לחוף מבטחים, הרחק מהבוץ. בינתיים מסיע אותנו הטנדר עמוק יותר ויותר לגבעות גומר, מברך עלי את ברכת הגומר.
ליעד מסרב לוותר על ספירת החוגלות, רק שהחוגלות וויתרו עליו ועלינו והבוץ מאיים ואנחנו שוקעים, גולשים ונחלצים. מדי פעם אני מניף גוש בוץ, שנוחת בתוך הקבינה, פולה אותו מהפליס שלי, מהמצלמה שלי, ומעיף אותו החוצה בפרוייקט השבה לטבע, פרטי משלי.
ליעד מחייך. שיחרב עליו טנדרו. רק שקודם יוביל אותנו לחוף מבטחים, הרחק מהבוץ. בינתיים מסיע אותנו הטנדר עמוק יותר ויותר לגבעות גומר, מברך עלי את ברכת הגומר.
