היום החמש מאות ברצף הצפרות שלי זימן אותי למחוזות, שהשפיות נשמרת מפניהם. כן, שוב אותה שפיות, סרח עודף לחיים שהיו ואינם, היו וטבעו מזמן. הימים ימי סערה והם קוראים לי אליהם, אל החוף. שם שאגו הרוחות, הגשם צלף ועננים הכבידו על הים ששצף. שחפים רבים הגיחו לעולם מסדרה ועוד סדרה של גלים מתנפצים, נבלעים מיד בגון העשת, שעטף את חוף אשדוד. אני ועוד אי אילו, שהשפיות מהם והלאה, יהונתן, יגאל ויחיאל, בוחנים שחף סחוף רוח אחר שחף סחוף רוח, מנסים לזקק ממאות שחפי האגמים, אילושהם שחפים מיוחדים. לפרקים אנו נשברים ונסוגים למכוניות, גם הן מעט נעות ונדות בחנייתן, מהרוח העזה, מהרסס המלוח, מהגשם, שטיפותיו הופכות למחטים דוקרות, ננעצות בגוף. הפוגות קוראות לנו החוצה, לנסות ולפלות עוד שחף רטוב מהלהקה, שרוכבת על הרוח, על הגלים, על טיפות הגשם הצולפות.
בים מתערבלים השחפים ברוחות, בעננים, בגלים. על החול, בחוף, מעט רגוע יותר. לבנית קטנה מתכנסת אל תוך עצמה, משתדלת ככל שרק ניתן, לשרבב את צווארה הארוך אל מבטחי גופה. יונת בית מלקטת שיירי מציאות מהחול הרטוב. שחפים סיביריים שטוחי מצח וכבירי מידות, מתנשאים מעל לכל יתר השחפים המצטופפים על החוף: צרי-מקור, כוזריים, ארמניים ועוד עשרות שחפי אגמים, חלקם כבר עם ראש של קיץ, צבוע בשחור. שחף עיטי, לכוד בין צבעי חורף וקיץ, מקורו מפזר צבעים אל אפור הפלדה, שאופף הכל. מדי פעם נוחתת אל לב ההמולה שחפית שחורת-מקור, לאסוף כוחותיה לעוד גיחה, לעוד סדרת צלילות אל ליבו הסוער של הים, לעוד ניסיונות דיג, שנעים בין הנועז לנואש. ענן יוצא במחול. טור של קורמורנים חוצה את קצפם של הגלים. שני יסעורים שואפים לנחיריהם את הרוח, עולים ויורדים בקצב הרומבה והסער, קצות כנפיהם מדגדגים את הגלים, המסתערים עליהם לבולעם. מתוך הלהקה של שחפי האגמים מתבלטת ריסה אחת, צעירה. היא לועגת לנו, לועגת ליתר השחפים, מלהטטת ברוח, הופכת בה, מתהפכת בה, עושה בה פלאים ונעלמת דרומה, כמו לא לה הסערה.
בים מתערבלים השחפים ברוחות, בעננים, בגלים. על החול, בחוף, מעט רגוע יותר. לבנית קטנה מתכנסת אל תוך עצמה, משתדלת ככל שרק ניתן, לשרבב את צווארה הארוך אל מבטחי גופה. יונת בית מלקטת שיירי מציאות מהחול הרטוב.
