חטפיות של אופטימיות

חוות נפחא | 9 באוקטובר 2025

תפרחות עבים חורפיים מרחפות מעל לנפחא, נושאים אופטימיות זהירה בגופם האפור והמנופח. את הרקיע מבשמת תקווה קלה מלווה בחשש ושמחה שכמו תמיד כאן מוצללת באלפי סיבות לעצב. גם החווה המפורסמת, זו שבילינו בה שעות על גבי שעות של צפרות, ננטשה ומגיעה לסוף דרכה. אך בפרכוסי חיים אחרונים שמונשמים בפלגי ביוב שמוזרמים בה, היא מפרנסת לעת עתה מאות ציפורים נודדות. היא גם רוחשת, כרגיל, במאות חוגלות. מרבד חי של חוגלות שרועות בחשש מתמיד מפני עיט זהוב שיבוא ויקטוף מהן אחת או שתיים. הן מלקטות זרעים פזורים, מתנדנדות על רגליים קצרות ומהדסות, זוקפות ראש חששני לתצפית קצרה וממשיכות הלאה. אוספות כפופות את הזרעים הפזורים, תולשות אניצים מלבלבים על גדות פלגי הביוב, שמרווים אחו ירוק דמוי פסטורליה אירופית. הפלגים מפכפכים ומפכים צחנה. הקרקע הרקועה היא מקלעת צפופה של עקבותיהן. גם הרכס שמתנשא ממזרח, סלעי ומשונן, מעוטר בראשי חוגלות זקופות וזקיפות. סלע, ראש חוגלה, סלע ועוד ראש, כך לאורך כל הרכס. נביחת אזהרה ודבוקה קטנה של חוגלות גולשת בחצי דאייה חצי מעוף לכרמים המתייבשים ממערב. גם החוגלות שרעו באחו מסתלקות בעקבותיהן, מותירות רק את מקלעת העקבות הצפופה.

גם החווה המפורסמת, זו שבילינו בה שעות על גבי שעות של צפרות, ננטשה ומגיעה לסוף דרכה. אך בפרכוסי חיים אחרונים שמונשמים בפלגי ביוב שמוזרמים בה, היא מפרנסת לעת עתה מאות ציפורים נודדות.

חטפית אפורה

חטפית אפורה

הבריכה רעולה בעדשות מים, משוחה בירוק. הקנים הומים בקניות קטנות ובקניות פסים. רלית מציצה מבסיסי הקנים, מקורה האדום והמאורך תולש אצות צפות. ברודית גדולה מגיחה לרגע ונעלמת אל תוך הסבך. ציקצוקי אזהרה של חרגולנים זמיריים מצטרפים לנביחות החששניות של החוגלות. סופיות נמלטות על פני משטח עדשות המים, ממהרות להתחבא בין הקנים. הקניות נסוגות אל הסבך. אך זהו רק חתול אשפתות שמתפנק בצל האשל. חטפית אפורה שנבהלה ונעלמה אל בין הקנים, נרגעת וחוזרת לעמדת התצפית שלה: ענפים מיובשים שצומחים מתוך מעטה עדשות המים ומאפשרים לה לחטוף חרקים מזמזמים. היא ניצבת זקופה בדריכות נינוחה. אוקסימורון שמבטה המיושב מיישב את סתירתו. היא עטה על חרק, חוטפת אותו מהאוויר וחוזרת לנחות על ענף אחר. עטופה בהילה ירוקה. שריקות גבוהות של עוד חטפיות בוקעות מכרם הזיתים, נטוות בשריקות רכות של עלוויות אפורות ובשריקות חדות של חכליליות עצים. הבהקי זנב חכלילי של שתי חכליליות ונענוע ראש של שתי חכליליות נוספות. אפרוריות בוטחת בעצמה של עוד ארבע חטפיות אפורות.

חטפית אפורה שנבהלה ונעלמה אל בין הקנים, נרגעת וחוזרת לעמדת התצפית שלה: ענפים מיובשים שצומחים מתוך מעטה עדשות המים ומאפשרים לה לחטוף חרקים מזמזמים. היא ניצבת זקופה בדריכות נינוחה. אוקסימורון שמבטה המיושב מיישב את סתירתו.

עקבות של חוגלות

סבכים שחורי-כיפה מקפצים ועוברים מצמרת מיובשת אחת לאחרת, פלג ביוב מתפתל בין הגזעים, מרווה שלולית ירוקה עכורה, שגם מעליה עומדת חטפית אפורה וחוטפת חרקים מרחפים. שלושה נחליאלים לבנים מרטיטים זנב כמו גם את הלב, שכיסף אליהם קיץ שלם. משפחה של זנבנים מתרוצצת על צינורות השקיה תלושים. עננים נוספים נאספים אך מבלי להוריד גשם, כפי שהם ממטירים כעת במרכז. רק אותה פסטורלית ביוב באווירה חורפית, מלווה בפכפוך הפלגים הזורמים ונקווים לעוד ועוד שלוליות, שעל גדותיהן מקפצות עלוויות אפורות, שסובאות מחרקים שעל הקרקע. עשרות סנוניות רפת ושתי טסיות קוטפות חרקים שמעופפים בגובה הקנים ולהקה נודדת של שרקרקים מצויים ניזונה מחרקים מגביהי עוף. סולמות מזון עולים ויורדים. מעופפים.

אנחנו נאספים אל גדות אגם הביוב לקפה של פרידה. ריח המשקה המר נשזר בצחנת השפכים הקלה. פיקניק של צפרים. חטפית אפורה מרפרפת עלינו בכנפיה והמחשבות נודדות עימה אל אופטימיות זהירה, מבושמות בתקווה קלה ובאפשרות לשמחה, שכתמיד כאן, מוצללת בסיבות רבות לעצב עמוק.

חטפית אפורה