רגע רביעי מתרחש במסתור הצפרות קטנו קמוייקה. שוב אני צפר, משתלהב למול עשרות הברווזים והאווזים. עסוק בזיהוי, ברישום, באיסוף לייפרים לצרכי הרשימה. התלהבות של מקטלג, של אספן. מבטי עובר ממין למין, מתעכב על המינים החדשים: שרשיר בייקל, ברווזי פלקטה ואווזי אחו, מחליק—כמעט מתעלם—על אותם מינים שכבר ראיתי בעבר: שרשירים מצויים, חדי-זנב, אווזים לבני-מצח וברווזים עקודי-מקור (לייפר בן שלושה ימים). אין זמן להתעכב על המינים שכבר נצפו. צריך לבלוע עוד ועוד לייפרים, להקיאם לרשימה. ברבורי טונדרה עפים בטור, קרבים למסתור וחולפים אותו באצילות שקטה. אני מתלהב למרות שראיתי כמותם כבר פעם או פעמיים בעבר. כי לא ניתן שלא להתלהב מברבורים. הם מלכותיים ומלאי הוד, מאצילים מהדרם על האגם. אך הם חולפים ואני חוזר לספור, למיין, לדרג. יש אותי ויש את הציפורים וביני ובניהן חוצצים חלון זכוכית ואופטיקה יקרה, גם מגדיר שדה שמסייע לי בזיהוי ובקטלוג. גיבתונים שחורי-פנים וחנקן ראש-שור. ראיתי כמותם כבר אתמול. קורמורנים גדולים מוכרים מהבית. הם חולפים על פניי כמעט מבלי להותיר חותם. עיט-נץ נפילי ומרשים צולל אל בין הציפורים. הוא מתמרן והן נמלטות. אני רוצה להיטמע בטבע שמתהווה מעבר לזכוכית. בחידלון שמתגשם שם מעבר לחלון. אני כושל ורוכש חולצה של המסתור למזכרת. מעוטרת בשרשירי בייקל, בשחור ובלבן. עוד פריט צפרי שמתבלה עם חלוף הזמן.
רגע חמישי וכמעט אחרון בא בעיירת המרחצאות ימנקה. נחל מפכה וזורם למרגלות הגבעות וההרים, מלחך את שורשי העצים שמטפסים חרש על המדרונות. מעפילים בהם עטופי חזזיות מטפטפות, שרכים מרכיני ראש ופטריות שכובשות עוד ועוד מקליפות העצים הלחות והטחובות. קורי עכביש מנצנצים מקרן שמש שחמקה דרך חופת העצים הצפופה. עלה אדמדם נלכד ברשת, לא יכול להשלים את מסע השלכת שלו. טיפה תלויה בקצה גבעול משתלשל, חובקת בחיקה יקום כלוא. ממוזער והפוך, משלח זהרורים קורנים, איורי קליגרפיה באוויר הקריר. הנחל אוסף אליו את העלים הנושרים שמשירים את צבעיהם אל זרימתו. ירוק, צהוב ואדום צפים על פניו ונבללים לסחרחרה של צבעים הנסחפת במים שלפרקים שקטים ולעתים גועשים בשל אשדים מהירים. נשברים ומתערבלים, צולחים ושבים אל הזרימה השלווה, הסתווית, שמוצלת על ידי העצים ונצבעת בשלכת. אמודאי חום משוטט בין האשדים, צולל לטבילה צוננת, מציץ מהשתקפות הצהוב ונטרף בהשתקפות האדום. בבואתו רוטטת בזרימת המים ששבה לשלוותה, סבה זוג ברווזים עקודי-מקור ואובדת במורד הנחל. בגדה השנייה נפרשת במתינות העיירה. בחלונותיה משתקפים צבעי הסתיו, חודרים אל הבתים ומביאים לתוכם את היער, את הטבע ויציריו. פעימות של פליאה.
בדרך חזרה לטוקיו נוסעים בשינקנסן – רכבת הקליע. אני חוזר על עקביי אל נקודת היציאה למסע בן שלושת הימים. כפרים חולפים לאחור ונעלמים במהירותה המסחררת של דהירת הרכבת. ערים תעשייתיות דהויות וחסרות זהות. העורבים עבי-המקור, ההרים המיוערים, שדות האורז. אנו קרבים לגודש של טוקיו וכריס מצביע על הר פוג'י שמתנשא מעל לנוף העירוני, חרוט שפסגתו מושלגת, מותניו עטויי ענן. נעלם ומופיע מאחורי גורדי השחקים, שקירותיהם מיטשטשים ממהירותה של הרכבת אֱלֵי רגע נצור אחרון.
