אבכת חסידות

חסידות מעל חולדה | 18 במרץ 2026

צוצלת מהדסת על המדרכה, מַשִּׁירָה את צילה, שמקרטע בעקבותיה ונבלע בכתם צל מתפשט. הצוצלת עוצרת ושולחת לשמים חצי הצצה זהירה, מוכנה להימלט. אבכת חסידות עולה מעל לגגות השכונה החדשה ומצלה על חולדה. הן מיתמרות ועולות בתרמיקה אל שמיים תכולים שמתחלפים באובך כמעט שרבי, שמאפיר את האוויר ומבליע את כל הצללים. חששה של הצוצלת שוכך והיא ממשיכה להדס וללקט פירורים. אבכת החסידות מתעבה בעוד ועוד חסידות שעולות ומצטרפות בערבוביה רבה. חלקן חגות עם כיוון השעון, חלקן נגדו. לבן מסתכסך בשחור, שמתחלף בהרבה לבן, שמתמזג בשחור. הבהובים של חצאי כנף מכאן, חצאים משם. צווארים שלוחים. מרכז התרמיקה הוא כעת כמו לב פועם, מתכווץ ומתרחב, מצטופף ומתדלדל ושוב מתכווץ, משלח לשמיים המאביכים איתותי לבן שחור. קבוצה קטנה של חסידות מתנתקת מהתרמיקה, גולשת מזרחה, מתקנת צפונה ואז לצפון מערב. קבוצה נוספת מנתקת אחריה וגולשת בעקבותיה, ועדיין מתעבה האבכה בעוד ועוד חסידות שמצטרפות אל מעל לגגות הרעפים, מעל לצוצלת שמוסיפה ומהדסת, משלחת מדי פעם חצי מבט מעלה לוודא שאלו הן עוד רק חסידות.

אבכת החסידות מתעבה בעוד ועוד חסידות שעולות ומצטרפות בערבוביה רבה. חלקן חגות עם כיוון השעון, חלקן נגדו. לבן מסתכסך בשחור, שמתחלף בהרבה לבן, שמתמזג בשחור. הבהובים של חצאי כנף מכאן, חצאים משם.

חסידות לבנות

שני סיסי הרים מסתחררים בתרמיקה, כמו שני גולשים שנלכדו במערבולת. הם נאבקים בזרימה ואז נכנעים לה, נמשכים אל לב התרמיקה ונפלטים מצידה השני. שלוש ארבע חבטות כנף והם מתרחקים מהחסידות, מנמיכים ומצטרפים לסנוניות המערה והרפת שצדות מעל לשדות התלתן. סיסי חומות מסתחררים סביב לתרמיקה, משרקרקים. מעופם הקליל לועג לכובדן של החסידות. נץ מצוי מגיח ומנסה את מזלו. ירגזי פותח בסדרה של קריאות אזעקה עולות ויורדות, מצווחות. הן דורכות גם את גופי המורגל לעייפה. הסיסים מתמרנים ומתרחקים מהנץ והסנוניות מתחמקות ונעלמות. הצוצלת נדרכת, אך הנץ ממשיך בדרכו ונעלם. היא שוב נרגעת. כמה חוויאים מצטרפים מדרום. הם רוכבים לצד החסידות על הרוח שמתחממת ומתחזקת, דוחקת את החסידות מערבה, מאפסנת את שרידי התכול בְּבוֹיְדֶּעם שמימי, ומזמינה עוד ועוד אובך שמחליף את הכחול ועוטף את חולדה. שלוש דיות מנסות לנווט את דרכן באובך ובאבכת החסידות, שמוסיפה לפעום כלב; להתכווץ ולהתרחב, להתפשט ולהתדלדל, להזרים חסידות אל מרחבי המרום. עשרות חסידות ניתקות מהתרמיקה הנסחפת וגולשות צפון מערבה. הלבן והשחור של אברותיהן מתעמעמים מעט באובך. ועדיין מצטרפות עוד חסידות אל התרמיקה שנחלקת לשתיים ולשלוש. שלוש אבכות מיתמרות עכשיו מעל חולדה וחסידות עוזבות את האחת ומצטרפות לשנייה באותה ערבוביה פועמת וגולשת.

אף מטוס אינו ממריא או נוחת. לעת עתה הם מותירים את השמיים לנדידה. דומיה זמנית, שעוד תתחלף ברעם מנועים. הפוגה. הרפיה. שקט שנתלה מעל לחולדה ואני שוקע בו, מתרווח בקרבו, נפלט לתוכו. מתעטף בחסידות כבשמיכה, דוחה את השיבה לשעון האנושי שמוכתב בקצבי גיחות, התראות ואזעקות; מחוגיו מתקדמים מהרג להרג, ומטוטלתו נעה מפרץ של תעתועי ניצחון לקינת תבוסה. אני מתכסה בשמיכת החסידות ונבלע בשעונן, שנע מעונה לעונה, כמו לא הייתה ביננו מלחמה.