אני שוקע במרבד השעורה שמכסה בירוק את תל קריות. המלענים משלחים בגבי דגדוג מעקצץ, והשיבולים נכפפים ונוטים להיסגר מעליי ככיפה, מותירים מרווח צר דרכו נשקפים השמיים הרחבים והתכולים ועננים שמצטעפים בלבן. רוח קלה נופחת בשעורה גלים והם מפליגים לנחל טוב, לוחכים ברשרוש את מדרונותיו. לשון הפר הסמורה מתנשאת בגבעוליה הגבוהים ובפרחיה, שכחולים מהשמיים האביביים. פרפרי נחושת הנשרן מוסיפים לה נגיעות מעופפות של כתום עמום. כתמים קרמיים של פרחי שלח צנועים למראה, מסתעפים לשלוחות שמתפשטות ונטמעות במרבד הדגני. קחוונים בצהוב ובלבן, פרגים זיפניים בוערים באדום וזחלים של דובון הקורים מתנועעים כגלים כתומים ושעירים על הצמחייה ועל האדמה. חלקם פותחים במעין מחול ברייקדאנס, כל גופם מתעוות בזוויות חדות, ואז שוכך לאותה תנועה גלית נעימה. כמו מצאו את מקומם ביקום. לבנינים צהבהבים מחזרים אחרי פרחי השלח, או זה אחר זה. הם מעופפים בזוגות ובשלשות, מפריחים בדרכם פרפי כיתמית ועשים שרפרפו בעדינות משיית מעל לשעורה. השמיים נפתחים לשלוש באריות הרים ומסך העננים שב ונסגר אחריהן, בולע לתוכו את ציוציהן. שתי צוקיות בודדות חוצות את נחל טוב ממזרח למערב וגיבתון אדום-מקור חוצה אותו בכיוון ההפוך, נוחת על סלע ומצקצק. סלעית קיץ שרה וסלעית אירופית ניצבת דומם. שני חוויאים גולשים חרישיים. אני שוקע עוד ועוד במרבד שקולט אותי לחיקו, נסחף לנמנום בחמימות הנעימה. צללים של עשרות חסידות מארחים חברה לחלום, משתלבים בו לעלילה לא ברורה. שני מטוסי קרב רועמים מעירים אותי, חולפים אף הם במרווח שבין גבעולי השעורה, מפיצים את נתיב הנדידה לכל עבר. השמיים נפתחים לזוגות של סיסי הרים שמזדווגים בצהלה. שלווה שאולה שאני מתמסר לה, נותן לה לכרבל אותי, להוליך אותי שולל רגעי.
לשון הפר הסמורה מתנשאת בגבעוליה הגבוהים ובפרחיה, שכחולים מהשמיים האביביים. פרפרי נחושה נאה מוסיפים לה נגיעות מעופפות של כתום עמום. כתמים קרמיים של פרחי שלח צנועים למראה, מסתעפים לשלוחות שמתפשטות ונטמעות במרבד הדגני.
