השמש ממשיכה להנמיך והצל שמטילה חישת הקנים הולך ומתארך, פולש לשדה החיטים, מאפיל מעט את האמיתה ואת צמד הפרפרים. הם מזהיבים, כמו החיטים סביבם. אך האור ממשיך ומקליש והירוק והלבן הזהבהבים נמסכים זה בזה, נמשחים באדמומית השקיעה ונמרחים לבליל ססגוני, שהופך אפלולי. סביב הפרפרים הישנים, עשים נוטשים את הקשים. אחד אחד הם ניעורים, מרפים מאחיזתם ונסחפים ברוח ערב, נמשכים לפרחי העולש המתכהים ומשם עולים הלאה, מחוללים ברוח ומחפשים זיווגים של לילה. הם כמו פתיתים שנושרים מעלה מהשיבולים, מוארים ומרפרפים.
קריאות של קאקים קורעות את השקט והשלווה. כתמים כהים בשמיים המוורידים, מעופפים מערבה לעצי האקליפטוס, שבצמרותיהם הם מתקבצים ללינה. גם צווחות של דררות מלוות את קריאות הקאקים, אף הן פורעות את שלוות הנרדמים. שירת הקניות הקטנות כמו מורידה הילוך, שוככת והופכת רכה. בקרוב הן תאלמנה ותעלמנה ללילה. צללית של קנית מטפסת בקנה מתנדנד, מעופפת לקנה שני וצוללת מטה, להיעלם בצללים המתכהים ומתפשטים. פשוש מנתר משדה החיטה ועף לחישת הקנים, נושא במקורו חרק קטנטן, ארוחה אחרונה לפירחוניו. זנבו נמתח אחריו כשובל מוצל וצל הקנים פורש אליו את זרועותיו ומקבלו בברכה. עפרוני ממריא אל מעל לשדה, נוסק למעוף ראווה לקראת ערבית. כנפיו הרחבות עוטפות את מעופו כגלימת מכשף. הוא שר ושירתו רוחפת מטה בסלסול עשיר. פשטות שגרתית ויומיומית, ממנה נרקח כישוף היופי.
עפרוני ממריא אל מעל לשדה, נוסק למעוף ראווה לקראת ערבית. כנפיו הרחבות עוטפות את מעופו כגלימת מכשף. הוא שר ושירתו רוחפת מטה בסלסול עשיר. פשטות שגרתית ויומיומית, ממנה נרקח כישוף היופי.
