אני נעטף בקורי קפיצה של עכבישים מעופפים. קטנים כל כך שהם סמויים מעין. ניתן לראות רק את הקורים שממלאים את האוויר, נסחפים בו, דקיקים ומבריקים. מחזירים את אור הבוקר המוקדם, את נצנוצי הזריחה הראשוניים. מתלפפים סביבי, נאחזים בזקני, מדגדגים את זרועותיי ואת לחיי. מתלבשים כשמיכה כסופה על הצמחייה. אני תולש אותם ומפלס ביניהם את דרכי. נצנוצי הזריחה חוזרים גם מפני המים ומגופם המרפרף של שני פרפורים עקודים. לובן נוצותיהם מסמיק באור הזריחה האדמוני. הם מרפרפים למול השמש. לרגע נראים כמו לוויינים מתלקחים שלה ואז צוללים למי המאגר, בטח קורעים קורים בדרכם מטה, כי סביבי מזדהר האוויר בנקודות מסתוריות. כמו פקעו הקורים, הסתלסלו וריחפו, קצותיהם מתנצנצים ונתפסים בקוצים שצומחים לאורך גדות המאגר. בולבול ניצב זקוף על אחד הקוצים, שגבעוליו ארוגים בשתי וערב של גלימת קורים מתנצנצים, אולי גם בעכבישים מתרוצצים. הזריחה צובעת בשחור את הבולבול, ובכתום עז את השמיים והרכסים שברקע. מאחוריהם מעפילה השמש וככל שהיא עולה, כך משתנים גווני השמיים, מַבְהִירִים מכתום עמוק לוורוד חיוור ולתכלת מסנוורת. הבולבול הופך בהתאמה מצללית שחורה לגוף מנוצה ומלא חיים, מפכה שירה. נוצותיהן של אנפות לילה, שעפות גבוה מעמדתו של הבולבול, עוד מסמיקות מעט מאור הזריחה האדמדם. עיניהן בורקות באדום עמוק, כמו זוגות של שמשות מעופפות. ציציות ראשיהן שמוטות ומבטן משוטט. ישנן המוני אנפות לילה ישנוניות סביב המאגר. הן חבויות בין הקנים או עומדות חשופות בשוליו. עוד אנפות לילה מעופפות מעליו. נביחותיהן מכניסות חיים במאגר הרדום למדי. מעט ברכיות צפות, מנומנמות. חמישה אפרוחים נסחפים בשובל אימם.
הם מרפרפים למול השמש. לרגע נראים כמו לוויינים מתלקחים שלה ואז צוללים למי המאגר, בטח קורעים קורים בדרכם מטה, כי סביבי מזדהר האוויר בנקודות מסתוריות. כמו פקעו הקורים, הסתלסלו וריחפו, קצותיהם מתנצנצים ונתפסים בקוצים שצומחים לאורך גדות המאגר.