תכריכים כסופים

מאגר חולדה| 30 במאי 2026

אני נעטף בקורי קפיצה של עכבישים מעופפים. קטנים כל כך שהם סמויים מעין. ניתן לראות רק את הקורים שממלאים את האוויר, נסחפים בו, דקיקים ומבריקים. מחזירים את אור הבוקר המוקדם, את נצנוצי הזריחה הראשוניים. מתלפפים סביבי, נאחזים בזקני, מדגדגים את זרועותיי ואת לחיי. מתלבשים כשמיכה כסופה על הצמחייה. אני תולש אותם ומפלס ביניהם את דרכי. נצנוצי הזריחה חוזרים גם מפני המים ומגופם המרפרף של שני פרפורים עקודים. לובן נוצותיהם מסמיק באור הזריחה האדמוני. הם מרפרפים למול השמש. לרגע נראים כמו לוויינים מתלקחים שלה ואז צוללים למי המאגר, בטח קורעים קורים בדרכם מטה, כי סביבי מזדהר האוויר בנקודות מסתוריות. כמו פקעו הקורים, הסתלסלו וריחפו, קצותיהם מתנצנצים ונתפסים בקוצים שצומחים לאורך גדות המאגר. בולבול ניצב זקוף על אחד הקוצים, שגבעוליו ארוגים בשתי וערב של גלימת קורים מתנצנצים, אולי גם בעכבישים מתרוצצים. הזריחה צובעת בשחור את הבולבול, ובכתום עז את השמיים והרכסים שברקע. מאחוריהם מעפילה השמש וככל שהיא עולה, כך משתנים גווני השמיים, מַבְהִירִים מכתום עמוק לוורוד חיוור ולתכלת מסנוורת. הבולבול הופך בהתאמה מצללית שחורה לגוף מנוצה ומלא חיים, מפכה שירה. נוצותיהן של אנפות לילה, שעפות גבוה מעמדתו של הבולבול, עוד מסמיקות מעט מאור הזריחה האדמדם. עיניהן בורקות באדום עמוק, כמו זוגות של שמשות מעופפות. ציציות ראשיהן שמוטות ומבטן משוטט. ישנן המוני אנפות לילה ישנוניות סביב המאגר. הן חבויות בין הקנים או עומדות חשופות בשוליו. עוד אנפות לילה מעופפות מעליו. נביחותיהן מכניסות חיים במאגר הרדום למדי. מעט ברכיות צפות, מנומנמות. חמישה אפרוחים נסחפים בשובל אימם.

הם מרפרפים למול השמש. לרגע נראים כמו לוויינים מתלקחים שלה ואז צוללים למי המאגר, בטח קורעים קורים בדרכם מטה, כי סביבי מזדהר האוויר בנקודות מסתוריות. כמו פקעו הקורים, הסתלסלו וריחפו, קצותיהם מתנצנצים ונתפסים בקוצים שצומחים לאורך גדות המאגר.

בולבול בזריחה

אנפת לילה

אנפת לילה שמפטרלת סביב המאגר בולמת את מעופה בפרישת כנפיים פתאומית. היא מושיטה רגליה מטה, אל עבר המים. בעודה צונחת מטה, הציצית שלה מזדקרת מעלה. היא שולחת את המקור לשלות דג שמצליח לחמוק. שחפית ים צוללת אל בין האדוות שהשיקה האנפה במים ועולה אף היא מתוכן במקור ריק. דג בר מזל. אנפה אפורה עקבה אחר ניסיונות הדיג הכושלים וכעת מכנסת את צווארה הארוך אל בין כתפיה. מדמה תנומה וחוסר עניין. אך עינה הפקוחה ממשיכה לחפש את הדג, או כל דג אחר. קורמורנים גמדיים מגיעים מהמערב במעוף נמוך. כמה מהם נוחתים על פני המים, אחרים על עצי האשל שבגדות. שני קורמורנים חולקים ענף אנכי וארוך. עוסקים בתיחזוק הנוצות. מסרקים אותן בקפידה. סביב עיניהם פורחות נקודות לבנות, משוות למבטן ארשת תימהונית. אחד הקורמורנים מפתל את צווארו הדק אל הקורמורן השני, שאינו מתמסר למחווה ונסוג לאורך ענף האשל. הוא מטלטל את העץ ותור מצוי פוסק משירתו המטרטרת וממריא למעוף ראווה מעגלי.

ראש רטוב של תן מופיע מתוך צמחיית הגדות הלחה. הוא מפלס בה את דרכו אל המים ומעורר מהומה גדולה. אנפית סוף נמלטת במעוף עצבני ואנפה ארגמנית מצטרפת אליה במעוף רגוע. לפחות לכאורה. אגמית גולשת למים ומתרחקת בשחייה. התן עוצר, מרחרח את האוויר וחוזר להתקדם אל המים. טבלן מצויץ שוקע ומסתלק בצלילה. סיקסקים צוללים אל התן ומאיימים עליו בצרחות ובפרישת כנפיים חמושות בטפרים חדים. הוא ממשיך ללכת אט אל המים, מרווה במהירות את צימאונו ונסוג בזהירות אל הסבך. המולה קולית מלווה את נסיגתו, עוקבת אחריו. קריאות אזהרה של שיחניות וקניות קטנות, שמתפוצצות לשירת ניצחון על תבוסת התן: השירה הפרועה של השיחניות והקניות הקטנות, השירה הכבדה שמתענגת על עצמה של קנית אפריקאית, טרטור תפר ופשושים. הקוצים, כמו נחשים שהושבעו בשירה, מתפתלים סביב ולתוך עצמם. לוחשים ורוחשים בקצב נסיגתו. מרימים ראש וזוקפים אותו ואז, אחרי שחולף התן, צונחים שוב ומשתתקים. מגלן נוחת במקום בו שתה התן. אחריו עוד ארבעה מגלנים. צבעם החום משתלב בלבן של הלבניות הקטנות והגדולות, בירוק של הצמחייה הרמוסה, בכחול העכור של המים ובכחול הנקי של השמיים. בניחוח הטחוב של הצמחייה שנמסך בריח פרוותו הלחה. עוד שירה פרועה של שיחניות וקניות. חוחיות מצטרפות בסלסול שמחה, גם עפרונים מצויצים.

ראש רטוב של תן מופיע מתוך צמחיית הגדות הלחה. הוא מפלס בה את דרכו אל המים ומעורר מהומה גדולה. אנפית סוף נמלטת במעוף עצבני ואנפה ארגמנית מצטרפת אליה במעוף רגוע. לפחות לכאורה. אגמית גולשת למים ומתרחקת בשחייה.

אנפת לילה בצלילה
קורמורנים גמדיים
תן זהוב

קורי הקפיצה של העכבישים ממשיכים לרחוף בשמיים ומושכים עשרות סיסי חומות. הם נאספים מכל הסביבה וממהרים לעוט על העכבישים שמרחפים ונסחבים אחר הקורים, שנסחפים ברוח שנושאת אותם הלאה. הסיסים מלהטטים ועטים, לועטים עוד ועוד עכבישים. זפקים מתמלאים, שריקות התרגשות. עשרות רבות של סיסים ממשיכים ונוהרים למאגר, בוגרים וצעירים שפרחו מהקן לא מזמן, חסרי ניסיון ועם זאת כבר מעופפים וירטואוזים. אפילו סנוניות הרפת והמערה המהירות, נראות לעומתם ילדים מסורבלים שרק למדו ללכת וצעדיהם עוד מועדים. השריקות העולצות של הסיסים ממסכים כל קול אחר, גם את השירות הפרועות של הקניות הקטנות והכבדות של הקניות האפריקאיות. יותר מאשר מעופפים הסיסים, הם מְנַהֲגִים את פרודות האוויר, דוחפים אותן לצדדים, מפנים בהן מסדרונות ומנהרות רוח, בתוכם הם מאיצים, שועטים אל העכבישים, קורעים אותם מהקורים הדקיקים, שרוחפים מטה מיותמים; מתפתלים ונפתלים ומתלפפים סביב גופי, כשכבות כסופות ואינסופיות של תכריכים.

סיס חומות