השועל והכרם החרוך

מעין תנומה יגעה ועגמומית מתיישבת על הכרם ועל השועל. אך השמש מניצה ועולה, צורתה העגלגלה מציצה מבין העצים. נהרות של אור נוהרות ממנה ומבקיעות דרך בעד לַבָּדִים הַזִּרְדִּיִּים של עצי הזית השרופים. הן כמו פֵיוֹת קורנות שמשתובבות בין הגזעים המפויחים, מחוללות בין חלקיקי האפר הרוחפים שבאור המחויך הפכו גלויים, נקודות שחורות ומתנצנצות. כמה כתמי אור מתיישבים זהבהבים על פרוותו העגמומית של השועל, משתובבים בין האניצים והקרחות ומפיחים בה חיים. הם מתרוצצים עליה, מבריחים ממנה את כתמי הצל. הפרווה נצבעת בזהוב, שקורן דרך הפיח השחור ומנער את השועל מתרדמתו העגמומית. הוא מזדקף, מותח את איבריו ומפהק. עיניו הערמוניות מבהיקות, שפמו מרטיט. לכמה רגעים הוא משחק עם פיות האור, שולח אליהן כפה מתוחה, מנתר אליהן ומנסה לצוד אותן. הן מתחייכות באווריריות מוארת וחומקות ממנו. הוא מקמר את גבו ולא חוזר לתנומתו. גם העגמומיות נעלמה. נסחפה עם נהרות האור ועם השריקות השמחות של סיסי החומות, שממלאים את העמק במעופם העולץ.

השועל מניח לכתמי האור שמתיישבים על הגזעים המפויחים, ומתקדם בריצה מהירה וכפופה, מרחרח את הקרקע החרוכה. תימרות אפר עולות מפסיעותיו, מסמנות את התקדמותו. כרוון מתממש לפתע בין העצים, מופיע מהאפר שמפקיע ממנו את הסוואתו. הוא מרטיט את זנבו הקצר. עיניו צהובות כרמצים נוצצים מתוך אודים עשנים. הוא ממריא, נעלם בין העצים וממקום היעלמו עולה שריקה נוקבת, שנענית בתשובת זוגתו. השועל מתעלם וממשיך במרוצתו. קריאות אזהרה של ירגזים מלוות אותו ועורבים עוקבים אחריו כשובל אפל ורועש. מרוצו מתעגל והוא מבצע שלוש הקפות סביב קפל קרקע לפני שממשיך הלאה בריצתו הכפופה. להקת דרורים פורחת בבהלה. הם נאספים על אחת הצמרות השרופות, עוקבים אחר השועל בפטפוט נרגש וכשהוא מתרחק, צונחים לקרקע, להמשיך וללקט זרעים. פירחון של קוקייה מצויצת מדדה אחרי עורב שנמלט ממנו בצעדים מנתרים. הפירחון לא מוותר והעורב מלקט במקורו קצת מזון ומגיש לו אותו. הוא רוצה עוד, לא מרפה מהעורב, עד שהלה ממריא ונמלט. פירחון הקוקייה מעופף בתסכול אל צמרת זית שרופה ויושב עליה שפוף. ממתין שהעורב ישוב. נחושתן הארכובית מעופף בין ענני האפר ומתנוצץ כְּגֵץ. עוד נחושתן עולה והם מסתחררים כשני גִצים, כנפי הקלל מרפרפות בקלילות אלה על אלה.