השקט הקריר נפרע במשק של כנפי יונים, שפורחות מגומחות המנוחה שלהן ונמלטות דרך הפתח שבתקרה. הן מטילות עוד צללים שנוגסים באור הרך ומאפילים אותו, מרפרפים על הצללית שלי, שמועדת, מזדקפת, שולחת את אלומת הפנס בעקבות צלליות היונים ומפריחה כך עוד כמה יונים שנותרו רדומות עד כה. כמה עשרות חיפושיות שחורות מתרוצצות על מרבדי הזרדים; כתמי אפלה זריזים בחשיכה העצילה. אני מקיף את שלושת העמודים, נזהר שלא לדרוך על החיפושיות ומלטף את הקירות הקרירים. מיכה אומר שכדאי לחפש נחשים, שלפעמים נופלים לבורות ולמערות, וכמו מעשה קסם ניב מוצא מיד נחש צנום שעל גבו פסים כהים רודפים פסים בהירים, כמו כל אותם משחקי אור וצל סביבנו. הוא מתפתל אל בין כמה אבנים קטנות ומתעקל עוד למגע של אלומת הפנס בגבו, הופך לסדרה של לולאות הכרוכות אלה באלה, נצררות ונפרמות. מחרוזן מגוון, יפהפה וביישן. אנחנו מתכנסים סביבו ומתחבטים אם מוטב לו להישאר במערה עם המוני החיפושיות והחשיכה הברוכה, או שעלינו לחלצו החוצה, אל בעירת היום היוקד. מתלבטים האם מוטל עלינו להתערב בטבע ובתהליכיו, האם בכלל מותר. מיכה מעפיל במדרגות, נחלץ דרך הצוהר ומטפס בסולם הרעוע, אל מחוץ למערה ואל עולם של קליטה. אף אחד לא עונה לו ואנחנו מחליטים שמערה אינה מקום עבור נחש, ושהיא תוצר אנושי ונפילת המחרוזן לתוכה אינה תהליך טבעי שאין להתערב בו. אני אוסף אותו ברכות אל הכובע ומעפיל בעקבות מיכה וניב, עובד דרך הצוהר, המדרגות והסולם, ויוצא אל מחוץ למערה.
מיכה אומר שכדאי לחפש נחשים, שלפעמים נופלים לבורות ולמערות, וכמו מעשה קסם ניב מוצא מיד נחש צנום שעל גבו פסים כהים רודפים פסים בהירים, כמו כל אותם משחקי אור וצל סביבנו.
