שלושה שלכים

מפלס המים נמוך מאוד אחרי קיץ ארוך של השקיה. המאגר הוא בעיקר אוסף של שלוליות וברכות רדודות מקושרות למחצה בתעלות. הוא מכוסה בלכידי נחל שמסתמרים ממימיו כמו השיער שעל זרועותיי. צינת הסתיו. אני מתמסר לה ושותה אותה בצמא שנובע מגעגוע. הלכידים מחזירים את אורה של הזריחה ומהבהבים בירוק צהבהב. צוואריהן של לבניות גדולות מבצבצים מהם, ארוכים ומתפתלים כנחשים, צחורים כתכריכים. העיניים והמקורים בוהקים בצהוב להבה. לבנית מאמצת את כסלי ירכיה, ממריאה וגועה, אחרת נוחתת. כנפיה חובטות ברכות מלאכית. פעמיים ושלוש עד שהיא מתמקמת, פושטת מעליה את הרכות ודוחקת בתקיפות אנפה אפורה, שמתקוממת, רוטנת בנביחה, אך נכנעת ונסוגה. קיבוץ צפוף של אנפות אפורות ולבניות גדולות. הן מתנערות, מותחות צווארים שמתעקלים, נאספים ושוב נשלחים. תנועות גליות ומתפתלות, שמערבלות את הצבעים הסתוויים. אלו מיתרגמים על פני המים לאדוות עתירות גוונים. מקורים נשלפים באוויר הקריר, מצטלבים ומסתייפים. נביחות טרוניה, געיות איום ושיבה להפסקת אש שברירית.

סנוניות רפת קולעות במעופן אריג משרקרק של שמחה, שאינה יכולה שלא לְדַבֵּק. שלוש מירומיות לבנות-לחי נשזרות בין הסנוניות. גם שנים עשר פרפורים שעפים ומצרצרים. שלדג גמדי מרפרף במעוף מהיר, ומהאשלים שבגדות מהדהד צחקוק לעגני של שלדג לבן-חזה. עוד קריאות קרב של סיקסקים, שרבים עכשיו עם עורבים. ובינתיים, במים, טבלן מצויץ נח שקט ואצילי בקבוצה של טבלנים גמדיים. כולם בניצוי חורף אפרורי. מתנודדים נינוחים על פני המים. הטבלנים הגמדיים נסחפים כגוש אחד, מותירים את הטבלן המצויץ מאחור, חולמני ומעורסל בתוך עצמו. לפתע קמה מהומה מחודשת. האנפות ממריאות ונובחות, הלבניות גועות, גם כמה לבניות קטנות שהידסו על הגדות. הברכיות ממריאות, או מתרחקות בטילוף מהיר ועצבני, שמפיח חיים בטבלן החולמני. הוא נעלם מתחת למים, מתחת לצל נופל וגדל, מתפתל בין עוד שני צללים. שלושה שלכים חגים מעל למאגר. כנפיהם, שהן בד בבד צרות ורחבות, חובטות ושבות לדאות, מוורידות בשמי התכלת הקרה. פני המסיכה השחורים מתבלטים בתווך שבין הכיפה והגחון הלבנים. הם מקיפים את המאגר, חובטים ודואים, מנמיכים אל מימיו ונוסקים מעלה. מתקרבים אלה לאלה וחולפים כמטווח כנף בלי לגלות עניין זה בזה. הם מתרחקים פעם נוספת, עד שנתיבי הסיור שלהם מפגישים אותם שוב.