בלוג / כתבות

שיבה זרקה בשפמו של חיים ובלחייו. שנות חייו הכלביות מדביקות את שנותיי ושל שנינו מפגרות אחרי שנות הקרב הישראליות ואחרי

אני מחפש בי את המלים לתאר את השבועיים בטנזניה, אך מוצא בעיקר את כרטיסי הזיכרון שבמשך שנה רכשתי ואגרתי במגירה

שדה החמדים מתרווח בנחת של מי שאדמתו החרבה הרוותה לאחרונה את צמאה. נח בין ערוצים שהתחתרו בו בסדרה של אירועי

כמו אדוות שהתנתקו מהמים והתרוממו לשמים, כך מחליקים שחפים גמדיים ברקיע, מעגלים בקלילות מסלולים פתלתלים מעל לבריכת הדיפלה הדרומי ובינות

הגלים מתנפלים זה על זה באיבה, באים מעברים רבים, נישאים לכל הכיוונים ומתנפצים אלה על אלה באי סדר כאוטי שוצף

אל מול הים עולים מאות זרזירים במחול השכמה. להקות קטנות נאספות ללהקות ענק המתמרנות מעל לשיכוניה של יפו והן כמו

לקראת שעות הצהריים מתעצמת ההיפעמות מהמתעתד להתרחש בפסגת הר כרכום. שיירות ארוכות מעפילות ואנשיהן נאספים חבורות חבורות בנקודות תצפית. סביב

ערפל כבד רובץ על עמק צורים והוא לועט את המראות, מעמעמם את הקולות ומטשטש את תחושת הקור באצבעות. אפור זר

חזית ארוכה של קורמורנים גדולים מתקדמת במהירות. מאות רבות של עופות שחורים ארוכי צוואר מגיעים מאתרי לינתם במערב, חולפים מעל

הדאה מתמקמת מעל לתעלה, מתייצבת. ניצוייה משתלב היטב באוויר האפרורי. נעה בלי נוע. מבטה נעוץ מטה, במטרה. חד ויוקד. ממוקד.