בלוג / כתבות

העורב אינו מרפה ושוב שולח קדימה את רגלו. הנחש נסוג. העורב מתקדם, ממריא וצולל לחבוט בנחש, שמנתר מעלה, כמו קשקשיו

צופית צפה בערפל. זכר צופית שצבעיו יכלו להבריק, לו רק הייתה גוברת השמש על העננים. צבעיה של הציפור מפרפרים בעייפות,

אז אני עולה על האופניים המקרטעות (לא ממש, אך התמונה משתלבת להפליא עם הדימוי של צפר כפר קצת מטופש) ומדווש

רוב היום הייתי טוב למדי. אולי זה משהו שקשור בחרמון. דלילות החמצן או הרוחות המקפיאות, שהורגות כל יצר רע. כי

אני כורע מתחת לרצועיות והן מתנשאות מעליי, כמעט ונושקות לענפים הנמוכים של צמרת האלון. פרחיהן הוורדרדים מסודרים היטב על עמוד

קטעים עם המיכה הזה. מתישהו במהלך ההפלגה הוא הכניס לעצמו לראש שאני אשלם על החנייה בחניון של כיכר אתרים. אני!

תפסתי אותו בדש החולצה ושאגתי לו באוזן: "נו חיים, איפה החרגולן?" הוא אמר לי להירגע ושהחרגולן מחכה, אז צעקתי עליו

אני לא רואה כלום, כי המשקפיים מכוסים בטיפות ובאדים (כן, כן, גם המשקפת והטלסקופ). הגשם נחלש ואז פוסק ואז שב

מטוס כיבוי צהבהב מופיע מהאפור, גופו מהבהב בעייפות. הוא סב ושב אל הענן. מעל לשלפים מרחפים בז מצוי ודאה שחורת-כתף.

מתחמם. השמש עולה ומשנה זוויות תאורה. הנצים הם פעמים צללים כהים ופעמים אחרות לוהבים באישה של שמש הצייה. איות צרעים