בלוג / כתבות

היא מביטה בי, מרימה גבה לא קיימת ופולטת בחצי מקור שאני לא שפוי. נראה לי שהיא רוצה לומר שאני דפוק,

תחנת הסניקה מפכה שפכים מבסיסה. מעיין ביוב שנביעתו מצטרפת לזרם הנוזלים העכור והדלוח שהוא נחל השלושה. אני מתכווץ בצל המתכווץ,

החולות עוטים שַׂלְמַת לילה שחורה וחרישית, נקייה למשעי. מיכה ואני מאובקים אחרי החלפת גלגל שהתפוצץ, הבגדים סמרטוטיים ואני מטפטף עייפות,

מיכה נע באי נוחות, עיניו מתרוצצות בחוסר נינוחות ודמו חומר בתשוקה שאני מזהה ומכיר טוב מדי. הוא רדוף אותה תאווה

ערפילי קיץ רפים נסחפים בין נופי הזית. מתלטפים, מלטפים וניגפים. צעיפיהם, שכישפו ועטפו את צפונות הכרם בלחות חורפית, מתפוגגים וחושפים

מגירים זיעה אנו מהלכים בין סלעי הגיר של גבעות הקרב. השמש, שהביסה את ערפל הבוקר, צובעת את לחיינו באדמומית צרובה.

שוב בחולות של גבולות, על אותה הדרך שחוצצת בין השדות המושקים והדיונות שמעוטרות בתלוליות, בפסולת חקלאית ובדרכים צבאיות, שכובשות את

מבטו יגע ונוגה, פרוותו עגמומית ומקריחה, זנבו שמוט ומעורר דכדוך. כמו כרם הזיתים השרוף שסביבו, עציו המפויחים אֻכְּלוּ בעוד אחת

אני נעטף בקורי קפיצה של עכבישים מעופפים. קטנים כל כך שהם סמויים מעין. ניתן לראות רק את הקורים שממלאים את

בדרך למאגר אנו עוצרים קצרות לרגליו של עפרוני מצויץ שניצב על חמנייה מיובשת, שריד לגידולים עונתיים קודמים. היא מציצה כשמש