בלוג / כתבות

בתחילה הופיעה גבעת קומפוסט בשדות, מתגבננת ומתגבהת מעל לקו האופק, מפיצה ניחוחות שנישאים עד חולדה. השכנים מעווים אפים, שואלים אם

אנו מושכים כתפיים בהערצה הדדית וצועדים על החוף. מין יום נדיר שכזה; נטול מחלוקות וכעסים, יום שכולו צפרות לבבית ומפרגנת,

גבעולי התירס גבהו, יבשו והזהיבו. הם מאווששים במשב חמים וקליל, כמעט שולי. הם מרשרשים גם ממשק כנפי הסנוניות שמעופן מרפרף

אחרי 37 דקות נשבר גופו של מיכה, נכנע ומתחיל להתנועע לקצב הבסים שהולמים בנו. נכנסים בנו ממסיבת טבע, שנערכת בחורשת

אני נע בין נדי חום ונד בין עמודי גבעול של חסת המצפן. ניצולים אחרונים של ירוק בים השלף היבש, שמפלסו

אחרי 37 דקות נשבר גופו של מיכה, נכנע ומתחיל להתנועע לקצב הבסים שהולמים בנו. נכנסים בנו ממסיבת טבע, שנערכת בחורשת

הוא גולש ובא מהרכס שמעל לגבעת התורמוסים. בתחילה הוא נקודה כמעט בלתי מובחנת ואז חברבורה קטנה על פני השמיים ונמש

דרורים ספרדיים, זכרים ברובם, מעדיפים את הקנים. הם נוחתים על הגבעולים, דוחפים מקור אל ליבת המכבד ומורטים את הפריחה בתנועה

אני יכול לחוש את הבוז הנרגז במבטו. משהו כמו "שוב אתה?" ו-"איפה היית עד עתה?", או "רק כשיש צרות בסביבה

"מה חיים, מלחמה?" וחיים כולו שמחה בראשיתית, מכשכש בזנב לעומתי, חורץ לשונו לקראתי, מנער את ראשו הלביאי ומגיר מפלים מאושרים