בלוג / כתבות

בחיי שחשבתי שחוויתי כבר הכל בעמק צורים: צפרויות מעניינות, משעממות ומרתקות; סתיו, חורף, אביב וקיץ; ציפורים נדירות וציפורים שכיחות; ניסיונות

ההסכת של ענת שרון בלייס

אירוע הגשם בא והלך, הותיר אחריו שלוליות חייכניות, בוץ צעיר ופוחז ואוויר שמתפצח למראה: צונן ושקוף, ריק מעננים ומלא בזרעיות

צבעי סתיו, מרבדי טחבים, יערות מוארים ומנזרי זן ושינטו. לבנית קטנה מחברת שיר הייקו באברותיה, אנפה אפורה מתרגלת יוגה איטית

אני נמלט ממלתעות המטרופולין אל פארק עירוני קטן. פיסה מהונדסת של טבע, כרוכה אחר הכרך, תלויה בו בכל מאודה. כלואה

המפל המוכר והקירות הקירטוניים שסוגרים עליו משלושה עברים והלוע הפעור אימתני אל נחל עקב, דרכו באים הבזים ודרכו הם יוצאים.

תפרחות עבים חורפיים מרחפים מעל לנפחא, נושאים אופטימיות זהירה בגופם האפור והמנופח. את הרקיע מבשמת תקווה קלה מלווה בחשש ושמחה

נשרים תלויים עלי מצוק, מצונפים בתוך עצמם למול זעפו של הים. מפנים גבם אל מולו ולמול גשם הזלעפות שמצליף בהם

תימרות דורסים מתרוממים מתִּמְרַת. מתמרנים, מתרמקים וגולשים. מתבדרים ברוח שאינה נושבת, ממתינה לקריאה שמבוששת לבוא. הם לופתים בטפריהם את הרגע

כבר שבוע שאני כותב ומוחק, כותב ומכניס למגירה, כותב ומתייק לאיזה ספר שייכתב ביום מן הימים, שאינם באים לטובה. שבוע