בלוג / כתבות

בדרך למאגר אנו עוצרים קצרות לרגליו של עפרוני מצויץ שניצב על חמנייה מיובשת, שריד לגידולים עונתיים קודמים. היא מציצה כשמש

לחיים תפוחות של עננים צמריריים מרפרפות בלבן על המדרונות שעוטים את שיבולי השועל כְּשַׁל קיצי. העננים משייטים בשלווה סטואית וסתווית

אור הבוקר מתגלגל על דָּכְיָם של הגלים, קול חיכוכם ביבשה: הרחש התמידי של התנפצותם על צוקי הכורכר, של ליחוכם את

כל רגע מתלטפת החיטה אחרת. בצהרי היום מתאכזר האור, מכה וחורך את מתווי קוויה, את קניה; מדגיש את פגעי הגיל,

השדות מצועפים בערפל כבד ומבלבל. אדרת לחה ואפרורית עוטפת את השיבולים, שכפופים ממשקל בְּשֵׁלוּתָם וממשקל הלחות שעליהם. היא אוחזת בהם,

מוקה לא מאוד מרוצה, אולי אפילו מאוד לא מרוצה. פעם ראשונה שהיא פוגשת פרות והן גדולות לה מדי וכבדות ורציניות.

הסירה מחליקה על פני המים; מתרחקת מהמרינה ומהחוף האביך והרועש, פולשת אל השקט של הים וגולשת לעבר האופק. מגדלי תל

החיטה מבשילה ומזהיבה, רָוָה את זיווה של החמה בזריחתה, בשקיעתה, במהלך שיוטה היומי ממזרח למערב, בהתחמקויותיה מהעבים שעוד נחים מעל

מאורה קרועה במורד מדרון ובפתחה גור צבועים, קטן ממדים ומעודן. בן שלושה או ארבעה חודשים. הליכתו עודנה מסורבלת מעט והוא

במבט ראשון נראה השדה ריק מפרפרים. נשלט בפריחה חורפית מעורבת במעטה דגני של אביב מאוחר. שרידי רקפות, בני סחלב-צריפי והרדופנינים,