בלוג / כתבות

כל רגע מתלטפת החיטה אחרת. בצהרי היום מתאכזר האור, מכה וחורך את מתווי קוויה, את קניה; מדגיש את פגעי הגיל,

השדות מצועפים בערפל כבד ומבלבל. אדרת לחה ואפרורית עוטפת את השיבולים, שכפופים ממשקל בְּשֵׁלוּתָם וממשקל הלחות שעליהם. היא אוחזת בהם,

מוקה לא מאוד מרוצה, אולי אפילו מאוד לא מרוצה. פעם ראשונה שהיא פוגשת פרות והן גדולות לה מדי וכבדות ורציניות.

הסירה מחליקה על פני המים; מתרחקת מהמרינה ומהחוף האביך והרועש, פולשת אל השקט של הים וגולשת לעבר האופק. מגדלי תל

החיטה מבשילה ומזהיבה, רָוָה את זיווה של החמה בזריחתה, בשקיעתה, במהלך שיוטה היומי ממזרח למערב, בהתחמקויותיה מהעבים שעוד נחים מעל

מאורה קרועה במורד מדרון ובפתחה גור צבועים, קטן ממדים ומעודן. בן שלושה או ארבעה חודשים. הליכתו עודנה מסורבלת מעט והוא

במבט ראשון נראה השדה ריק מפרפרים. נשלט בפריחה חורפית מעורבת במעטה דגני של אביב מאוחר. שרידי רקפות, בני סחלב-צריפי והרדופנינים,

כתמים נרחבים וצהובים של טוריים זיפניים מנוקדים בסגול של טוריים מדבריים מטביעים את אבני הצור המבריקות ואת אדמת הלס של

לאחר הלוויה אנחנו נוסעים לתחנה, לערוך לגדעון צפרות אשכבה. כי עם כל הכבוד להלוויה ולהספדים, הרי שלצפר מגיעה צפרות אשכבה

הרוח מַשְׁבִּיעָה את העננים והם מחוללים לחלילה; מתעבים ומאפירים, מתעבים ומשחירים, קרבים ומתפתלים. קִרְבָּם סוער בתוכם, רועם ומבקש להתפרץ. אני