בלוג / כתבות

שוב בחולות של גבולות, על אותה הדרך שחוצצת בין השדות המושקים והדיונות שמעוטרות בתלוליות, בפסולת חקלאית ובדרכים צבאיות, שכובשות את

מבטו יגע ונוגה, פרוותו עגמומית ומקריחה, זנבו שמוט ומעורר דכדוך. כמו כרם הזיתים השרוף שסביבו, עציו המפויחים אֻכְּלוּ בעוד אחת

אני נעטף בקורי קפיצה של עכבישים מעופפים. קטנים כל כך שהם סמויים מעין. ניתן לראות רק את הקורים שממלאים את

בדרך למאגר אנו עוצרים קצרות לרגליו של עפרוני מצויץ שניצב על חמנייה מיובשת, שריד לגידולים עונתיים קודמים. היא מציצה כשמש

לחיים תפוחות של עננים צמריריים מרפרפות בלבן על המדרונות שעוטים את שיבולי השועל כְּשַׁל קיצי. העננים משייטים בשלווה סטואית וסתווית

אור הבוקר מתגלגל על דָּכְיָם של הגלים, קול חיכוכם ביבשה: הרחש התמידי של התנפצותם על צוקי הכורכר, של ליחוכם את

כל רגע מתלטפת החיטה אחרת. בצהרי היום מתאכזר האור, מכה וחורך את מתווי קוויה, את קניה; מדגיש את פגעי הגיל,

נקישות מקוריהם של המרבו מנגנות לנו שיר ערש הפוך, כי בוקר בא ועת לקום; שיירי חלום או זיכרון צפים על

השדות מצועפים בערפל כבד ומבלבל. אדרת לחה ואפרורית עוטפת את השיבולים, שכפופים ממשקל בְּשֵׁלוּתָם וממשקל הלחות שעליהם. היא אוחזת בהם,

מוקה לא מאוד מרוצה, אולי אפילו מאוד לא מרוצה. פעם ראשונה שהיא פוגשת פרות והן גדולות לה מדי וכבדות ורציניות.